<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן י"ד</h1>
<h2>דף יח.</h2>
יביאו עדים ומקנה החתן בפני העדים לכלה את הכתובה, ויחתמו הם על הקנין הזה, ולא על הקידושין, שהכל ראו ושמעו קידושיה, ואין להם שטר וחתימה אלא על הממון, ויתקיים השטר בחותמיו, ואין עד חותם את חבירו, שאם תבא לגבות צריך להכיר חתימת יד שניהן, ואם חתם אחד את חבירו, אין בית דין גובין על ידיהם, אלא כל זמן שהדור קיים, וזוכרים המעשה ואם לא קנו מידו ביום, יהא זריז ונשכר להקנות להם טרם ישכבון שלא ילינו בלא כתובה, ומסירתא והם [יחתמו] לעצמן, דאינהו שליחותא דידיה קא עבדו. וקיימו לן כרב [ב"מ מ"ז ע"ב] דקונין בכליו של קונה, לפיכך מקנה החתן [את הכתובה לכלתו] בסודר העדים.
